אני אוהב את החלק האחורי, הגב, לרוב מוסתר כמו חצר אחורית בה מאחסנים את הפרטי, המלוכלך, השארית. מה שלא משתמשים ועדיין לא רוצים לזרוק. האחורי הוא פתח," שער לגן שהשפה בו מדוברת בצורה. מקום שנגע הופך לעונג ועונג לנגע. ואינפורמציה מקבלת פשר. ברמה הבסיסית ביותר זו הצואה, שמכילה את כל המידע של הגוף. החלק האחורי הוא פתח הביוב של הציור, עולה מתוכו הריח האמיתי של הגוף. ואם יש כניסה שאליה מחוברת המחשבה והלב גם יחד, פתח שאליו מחוברת הרשת הגדולה - קנה "השורש שמסתעף בין האדם הפרטי לעולם, לשאר בני האדם, הוא ודאי יוצא מהתחת. מהמאחור, מהגב.אמיר נווה